יש רגעים שבהם הלב שלך אמא מתכווץ, הלב שלך אבא הולם בפראות יתרה. הילד שלנו מתקשה להתרכז, מתפרץ בלי לשים לב, שוכח, מתפזר. ואנחנו – לכודים בין הרצון לעזור לו לבין הפחד שהוא ירגיש "לא מספיק טוב" – מתלבטים איך בדיוק לדבר איתו על הנושא.
איך להסביר לו את הצורך באימון, מבלי שירגיש שמשהו בו צריך תיקון? זו אולי אחת המשימות הרגשיות החשובות ביותר של הורים לילדים עם ADHD: לשמור על תחושת הערך של הילד, גם כשאנחנו רוצים לעזור לו להשתפר.

כי הלא ילדים עם ADHD גדלים בעולם שדורש מהם לא מעט ריכוז, ארגון ווויסות, ולעיתים הם שומעים בעיקר מה לא עובד אצלם… לכן, הדרך שבה נציג להם את האימון תקבע לא רק אם הם ישתפו פעולה – אלא גם איך הם יתפסו את עצמם.

בואו נכיר באמת, הרי גם אנחנו המבוגרים לפעמים נרתעים מהמילה "אימון" היא נשמעת כאילו "צריך לתקן משהו". כשבעצם, אימון רגשי-תפקודי הוא בדיוק ההפך – הוא לא בא לשנות את הילד, אלא לעזור להכיר את עצמו, להבין מה עובד לו, ולתרגל כלים שיעזרו לו להצליח בתוך מי שהוא.

המסר שאנחנו רוצים להעביר הוא פשוט – אבל מהפכני:

אתה לא שבור. אתה לא צריך תיקון. אתה פשוט לומד להשתמש טוב יותר בכוחות המיוחדים שחנן אותך בהם הבורא ית'

האימון לא בא "לשנות אותך" אלא לעזור לך לגלות איך אתה יכול להצליח – בדרכך.

 

הנה שלש דרכים איך לדבר עם הילד על ההליכה למאמן/ת קשב:

• אימון הוא כמו חדר כושר ליכולות שלך

ילדים מבינים מצוין את עולם המשחקים והאתגרים. אפשר לומר לילד: "כשאתה רוצה להשתפר במשחק כדורגל, אתה מתאמן? כשאתה רוצה להשתפר בקליעה למטה, אתה מתאמן? אותו דבר קורה גם במוח ובלב שלנו. באימון אנחנו מתרגלים מיומנויות שעוזרות לנו לחשוב, להתארגן, להתרכז, ולהרגיש רגועים יותר. כמו שרירים שמתחזקים כשמתאמנים עליהם".

אפשר לשתף בחוויה אישית כמו: "גם אני מתאמנת בכל מיני דרכים על להיות יותר סבלנית, או להצליח לסיים עיניינים בזמן, כולנו מתאמנים כל החיים".
המסר לילד הוא: כולנו בתהליך, כולנו לומדים, וגם אני כאמא, לא מושלמת, ומתאמנת – יחד איתך.

• באימון לומדים להכיר את הכוחות שלך – לא רק את הקשיים

ילדים עם קשיי קשב רגילים כל כך לצערנו לשמוע ביקורת: "תתרכז" "תפסיק לקפוץ" "תסיים כבר" "למה אתה מרחף"

באימון הם חווים לראשונה מקום שמסתכל עליהם אחרת. מקום מעצים ומגדל. ששואל: מה עובד לך? מתי אתה כן מצליח? איך אפשר להשתמש בזה בעוד תחום?

בנקודה זו, אפשר להסביר לילד שכמו שלכל אחד יש סגנון למידה שונה, כך גם לו יש דרך ייחודית לו כיצד לחשוב ולהתנהל, ובאימון לומדים ביחד לזהות את הדרך הזו ולבנות עליה.

אפשר לאמר: "המאמן שלך הוא מישהו שמקשיב לך, עוזר לך להבין מה עוזר לך להצליח, ויחד אתם מוצאים דרכים שיתאימו במיוחד לך"

זה יוצר תחושת שותפות ואחריות, לא טיפול. הילד מבין ש"לא עושים עליו עבודה" אלא עובדים איתו.

• אימון הוא הזדמנות לגדול – לא 'עונש' על מה שלא הולך

לפעמים הילד חושש "אני הולך לאימון כי אני בעיה". כאן חשוב לשנות את הנרטיב: "אתה הולך לאימון כי אפשרי שיהיה לך יותר קל בחיים. כי אני רואה כמה אתה חכם, כמה אתה משתדל, ואני רוצה שיהיה לך יותר נעים וקל ביומיום".

גם כאן, מומלץ וכדאי לשתף בחוויה אישית  – כמה רעיון חדש שלמדתם עזר לכם פתאום, עזר להתרכז או לארגן או להירגע. וכך הילד רואה שגם אנחנו המבוגרים משתנים וצומחים.

המסר החוזר הוא "באימון לא מחפשים לתקן אותך אלא לגלות איתך ואותך מחדש".

 

לסיום, אימון הוא הזמנה למסע של כוח לא של תיקון

 כשאנחנו ההורים מדברים בשפה שמעצימה ולא מבקרת, הילד נפתח. כשאנחנו משדרים לו (וזה חייב להיות ממקום פנימי שמשוכנע בכך, כי דיבור מהשפה ולחוץ הילד מזהה בשניה, יש להם חיישנים רגישים במיוחד לאוצרות האלה…) שהאימון הוא הזדמנות – לא חובה – הוא מגיע עם סקרנות ולא עם התנגדות.

וגם פה, כמו בהרבה תחומים אחרים, חשובה הדוגמא האישית. כשהוא רואה שאנחנו מתאמנים ואנחנו משתפים "ניסיתי ככה ולא הצליח לי, ניסיתי אחרת והצליח קצת יותר, למדתי וראיתי מה עובד לי" היד לומד כך שאימון הוא חלק מהחיים ולא איזה תג מחיר אישי.